כיצד התאהבתי ב-M-type, המקלדת הפנומנלית של IBM, שהוכתרה לאחרונה
על-ידי The Verge בתואר “המקלדת הטובה ביותר שיוצרה אי פעם”
את המחשב הראשון שלי מדגם Sinclair ZX81 קניתי מכספי עבודת קיץ ב-1981, ממש לפני הגיוס. היו לו 1 (במילים: אחד) קילובייט של זיכרון RAM, טלוויזיה 12 אינץ’ שחור לבן היתה המוניטור, טייפ קלטות שימש כהתקן אחסון (לא היו אז עדיין דיסקים קשיחים), ומקלדת מסוג touch על גוף המחשב. לאחר שימוש לא רב נשחקו מגעי המקשים וההקלדה הפכה לסיוט שבו לעולם אינך יודע אם הקשה תגרום לסימן הרצוי להופיע על המסך או לבצע את הפעולה הנכונה – או שלא. הדבר הכניס אותי לטראומה ממנה אני לא יכול לצאת עד היום – יותר משלושים שנה מאוחר יותר.
מקלדת למחשב היא כמו הגה לרכב. המקלדת היא האביזר העיקרי דרכו אנו שולטים במחשב ומנווטים אותו, וזו אולי הסיבה שרוב התקפות הזעם הבלתי נשלט נגד מחשבים מתמקדות בהרס המקלדת.
במהלך השירות הצבאי יצא לי לעבוד עם מחשב מסוג Kaypro שעמו נחשפתי לראשונה למקלדת עם מקשים קפיציים ולמדתי שאפשר גם אחרת. בשנים הבאות הצורך שלי במקלדת איכותית נהיה כמעט אובססיבי. ניסיתי סוגים רבים של מקלדות, כולל אלה של DEC Rainbow 100 בשנות עבודתי הראשונות בטכניון, אבל נחלתי מכולן אכזבות, עד שהכרתי את האחת.
זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. מחשב ה-IBM Personal System/2 שכונה PS2, אליו היתה היפיפייה מחוברת בפתיל מסולסל, לא היה הצלחה גדולה, אבל מקלדת ה-M-type שבאה איתו פיצתה על הכול. עם צליל הקשה ייחודי, קפיציות נעימה ומדויקת של המקשים ומקשי backspace ו-shift רחבים המקלים מאוד על ההקלדה היא הגדירה סטנדרט חדש. אמנם בצד הארגונומי לא היתה כאן בשורה גדולה, אבל המאסיביות של המקלדת ומשקלה גרמו לכך שאינה זזה על שולחן, יתרון ארגונומי כשלעצמו. אגב, משקלה כ-1 ק”ג והתקפת זעם של לוחם החמוש במקלדת זו עלולה להיות קטלנית.
המכניקה והנדסת האנוש של IBM, שלא חסכה בחומר איכותי, לעומת החיקויים (תואמים בלשון אותן שנים) הייתה מרשימה בכל קנה מידה. כל אלה יחד עם המכניקה ומבנה הקפיצים עשו את ה-M-Type למה שהיא עד היום – King Of Click. החיסרון היחידי שאני מעז לציין הוא היעדר מקש Win. למרות שלאחרונה מייצרים כאלה גם עם Win key אני מסתדר לא רע עם צירוף ה Ctrl-Esc כתחליף למקש החסר.
M-Type נחשבת גם היום למלכת המקלדות ומוגדרת כקלסיקה. מחירה הוא בהתאם. מקלדת מסוג זה מיוצרת גם בימינו ונמכרת במחיר של כ-100$ ליחידה.
אני שמח להצהיר על עצמי כבעלים הגאה של 4 מקלדות מסוג זה. רכשתי אותן בשנת 1993 מבית עסק המכונה “ביג’ו” באזור התעשייה של קריית ביאליק המתמחה במחזור זבל אלקטרוני. כאשר נברתי בערמות המחשבים הישנים, שפונו רובם מרפא”ל, מצאתי ארגז עם 5 מקלדות מסוג M-type. אחת, לצערי הרב, הושחתה על-ידי חומר כימי לא מזוהה, אבל 4 האחרות נמכרו לי במחיר מופקע של 25 ₪ למקלדת.
המקלדות עברו תהליכי הסבה והמרה לפי דור שיטת החיבור, ב-IBM PC הראשון עם מחבר DIN , ל-PS/2 ועד ל-USB האלחוטי של היום.
כיום אני משתמש בשתיים מתוך הארבע (אחת במשרד ושנייה בבית), אחת הורשתי בחיי לבני הבכור שפיתח קשר אישי דומה לשלי למקלדת הזו. המקלדת הרביעית שמורה באריזה אטומה מחכה ליומה. יש לי יסוד סביר להניח שהמלאי הקיים ישרת אותי נאמנה עד יציאתי לגמלאות ולהערכתי גם לאחר מכן, במהלך כתיבת הספר על ההיסטוריה של המחשוב האישי, נושא שמרתק אותי שנים רבות גם כווטרן המקצוע וגם כהיסטוריון חובב.
ברוח הימים האלו שבהם טלפונים מסוג מסוים מתהדרים בכך שאימייל זה שהנכם קוראים נשלח דרכם, אבקש לחתום אך הפעם בשורה מתבקשת שיכולה מצידי להופיע בסוף כל מסמך שיוצר אי פעם בעזרת המקלדת הנפלאה הזו.
מסמך זה נכתב במקלדת M-Type של IBM